ריפוי פלנטרי

פרק תשיעי

 הדולפין הפנימי:

חיית הטוטם של המין האנושי

הדולפין כמגלם את האנרגיה הארכיטיפית של העידן החדש:

חופש, אהבה ויצירתיות

1. המאסטר של ההנאה הצרופה – הדולפין כאנרגיה ארכיטיפית מסמל את החופש, היצירתיות, השעשוע, הפולחן לחיי פרא, הנאה ומשחק. הוא אינו חי למען תכלית כלשהי המצויה במחר – הוא חי בטוטאליות כאן ועכשיו. הוא המאסטר של ההנאה הצרופה מעצם הקיום. הוא ההתגלמות של העצמי הגבוה והמסר שלו מוקדש לשחרור הנפש מכבלי ההתניה לזמן, למסכות חברתיות, למחויבויות והסדרים של הישרדות. המסר שלו הוא שמחה והתענגות על כל חוויה, על שחייה חופשית לגמרי באוקינוס החיים.

2. איכות אחרת של קיום – האדם נולד חופשי אך עד מהרה הוא הופך עבד לצרכי הגוף ולמוסכמות חברתיות. הוא כובל את עצמו על ידי שאפתנות שאינה יודעת שובע, חמדנות, ורצון לשלוט בכח הזרוע בטבע – במקום להתפתח יחד איתו מתוך אחווה ושיתוף פעולה הרמוני.

הוא שכח את מקור השמחה הפנימי, הוא שכח את עצמו תוך כדי מאבק ההישרדות האלים שלו בעולם. הוא שכח להתמסר לזרימת החיים הטבעית.

הדולפין בא להזכיר לו איכות אחרת של קיום, שאינה רדופה ואינה כבולה ברשימה ארוכה של 'צריך' ו'לא צריך', שאינה פוחדת להפקיד את עצמה ביד הזרימה השוטפת של החיות העולמית. הדולפין אומר לנו, "לכו בעקבות לבכם, חיו על פי הדחף האותנטי שבכם ליתר חדווה, אושר, חירות, עונג פשוט מכל הדברים".

3. נשימה של דולפין – על פי דרונבלו מלכיצדק, הדולפין ממשיך לנשום באמצעות בלוטת האיצטרובל, כפי שגם אנו נשמנו לפני הנפילה הגדולה. נשימה זו מזרימה חיות מוגברת לגוף ומאפשרת לנפש להיפתח לאפשרויות הגבוהות שלה. עלינו לחזור ללמוד את הנשימה הזו המאפשרת לנו לינוק ישירות את האנרגיה האוניברסלית של הצ'י. הדולפין מלמד אותנו לנשום מחדש, לספוג אנרגיה חזקה יותר שתעלה את רמת הרטט של כל תא בגופנו. כאשר התדר שלנו מתגבר אנו עוברים סוג של מוטציה שכן, האנרגיה הגבוהה יותר מפעילה בתוכנו חלקים של הדנ"א שנמצאים במצב רדום.

4. אינטגרציה של שכל, דמיון וחושים - הדולפין משתמש בשתי האונות שלו בצורה מאוזנת. אפשר לומר שהוא מפיק הרבה יותר מהפוטנציאל של מוחו מכל יצור אחר עלי אדמות. שיתוף פעולה של שני צידי המוח יוצר אינטגרציה גבוהה בין כל הרבדים של האישיות, במיוחד בין השכל הלוגי לדמיון היוצר. בדרגות גבוהות קיימת סינסתזיה/מיזוג של החושים, מה שפותח כל חוויה, ותהיה הפשוטה ביותר לתפיסה רב-ממדית.

5. אוקינוס התודעה האוניברסלית – האוקינוס רחב הידיים מסמל את התודעה האוניברסלית האינסופית. בתודעה זו אין מחיצות, הכל כלול בכל. טיפה אחת מכילה את כל המידע של האוקינוס השלם. הדולפין מסמל את החיבור האינטימי של התודעה הפרטית, לתודעה הכוללת. הוא אחד עם האוקינוס הגדול. הוא שוחה בו וחווה אותו ללא כל חציצה. הוא שלם בגופו, בכל חושיו, בכל הוויתו. הוא שוחה בתוך התודעה העליונה המאוחדת הזו, ערום לגמרי כפי שנברא, ללא נטל הבושה המעיק על התודעה האנושית החצויה.

6. להתמזג עם לוויתן – אנו זוכרים את סיפורו של יונה שנבלע על ידי "דג גדול", לוויתן. הוא שהה בבטנו שבעה ימים ואחר כך הדג פלט אותו אל היבשה. אפשר כמובן למצוא בסיפור זה סמלים רבים אך אחד הפירושים המענינים הוא דוקא סוג של פשט. בימי קדם, בתקופת אטלנטיס, אחת מצורות החניכה השאמאניות היתה לשחות בחברת לוויתן ולמזג איתו את התודעה. הלוויתן היה מאסטר והתלמיד בן האנוש היה שוהה עימו שבעה ימים. במהלך תקופה זו הוא היה לומד ממנו סודות עתיקים על הים, על ההיסטוריה של כוכב הלכת ועל יעודו האישי.

דרונבלו מלכיצדק אומר שדולפינים ולוויתנים הם שומרי הזכרון של הפלנטה. הוא מספר שכאשר ירד מהמימד ה-13 הוא מצא את עצמו בקרבת אחד מהם על פני פלנטה אחרת, במימדים גבוהים יותר מזו שלנו, ושנה שלמה הם הסתובבו יחד מתקשרים זה עם זה טלפתית.

7. האדם שבא מן הים – תיאוריה ביולוגית מדעית מודרנית מדברת על כך שמוצאו של האדם מן הים[1]. יעיד על כך עורו החלק, השונה מאוד מעורו השעיר של הקוף. ההסבר לעור החלק הוא שהמין האנושי לא ירד מן העצים אלא עלה מן הים אל היבשה. ייתכן שהוא היה גם קוף אך קוף שבילה תקופה ממושכת כיצור ימי ושם הפך לאדם. אחד הרמזים היותר מדהימים לתיאוריה יוצאת דופן זו היא היכולת שלנו בגיל רך מאוד, כמעט סמוך ללידתנו, לשחות בלי כל צורך ללמוד. ממש כמו היונקים הימיים, יש לנו אינסטינקט מולד של שחיה. אנו מתחילים לאבד אותו בגיל מספר חודשים. לכן, הורים הרוצים שילדם ילמד שחיה, צריכים להניח לו להשתכשך בבריכה בגיל מוקדם מאוד על מנת שיפנים באופן רצוני את האינסטינקט הטבוע בו.

קשה לדעת מה האמת בתיאוריה זו, שכן אינסטינקט שחיה מולד נמצא גם ביצורים יבשתיים נוספים כמו למשל, הכלב. למעשה, גם על פי תיאוריית האבולוציה המקובלת במדע, יש להניח שכל החיים התחילו בים ורק אחר כך עלו אל היבשה. כולנו בילינו כעוברים בתוך מי השיליה והאזניים שלנו היו זמן מה דמויי זימים.

האדם הוא יצור של יבשה אך היתה תקופה שהוא נשם בחופשיות בתוך המים. כעוברים כולנו ידענו לנשום בתוך מי השיליה. בסרט 'מצולות' מדובר בחליפת צלילה שאחרי שהצוללן נכנס לתוכה היא מתמלאת כולה במים שבתוכם מומס חמצן. אחרי ההלם הראשון של תחושת החנק כמו בטביעה, הגוף נזכר באינסטינקט הראשוני שלו כאשר שהה ברחם ומתחיל לנשום ללא קושי – לספוג את החמצן שבמים.

8. מקדש הדולפינים באטלנטיס – אנו נושאים בקרבנו את מורשת הים, זכרונות קדומים מאותה תקופה שהאוקינוס היה המולדת והבית שלנו. אנו גם מכילים רשמים רבים מאותה תרבות עתיקה באטלנטיס שהיה לה קשר אינטימי מיוחד לאוקינוס ולכל יצורי המים. היא הקימה מקדשים לדולפינים וידעה לתקשר איתם, להפיק מחכמת המצולות שלהם, השובבה.

9. סוד השמחה של המים - דולפינים היו בין המאסטרים שלנו מקדמת דנא. הם לימדו את סודות השמחה הפשוטה. הם לימדו את האדם לסגל לעצמו את כוחם הפנטסטי של המים באיכות הנוזלית, הגמישה, שלהם.

נוזליות יודעת לזרום, להחליף צורות, מבלי להיצמד מפחד או חמדנות לצורה אחת, החוסמת את כל האפשרויות האחרות. המים מגלמים איכות היולית, את כח הפריון העתיק ביותר, שהוליד את עץ החיים הגדול על כל ענפיו. אפילו הפילוסופיה התחילה בתובנה הזו שאותה ביטא תאלס, הפילוסוף הראשון, "הכל מים". המים הם היסוד הרגיש ביותר, הסופג לא רק פרודות חומר אלא אפילו רגשות ומחשבות ומשמר אותם בזכרון הומפאטי נדיר.

10. הדולפין כחיית הטוטם של העידן החדש - שבטי ילידים נוהגים לייחס את עצמם לחיית טוטם, שהיא מעין אב קדמון של השבט. אין ספק שהעידן החדש אימץ את הדולפין לחיית הטוטם של 'השבט הגדול', שהוא המין האנושי כולו. הדולפין הפך לארכיטיפ אוניברסלי המגלם את האנרגיה החדשה, הנאורה, שהחלה להתפשט בעולם. ככל ארכיטיפ, יותר משהוא מציין עובדות מדעיות הוא חוזה מהרהורי לבו את הפוטנציאל האלוהי המגולם בישות מסוימת.

11. הצד האפל של הדולפין – ספק רב אם הדולפין הממשי תואם לגמרי את ההשקפה הרומנטית שפתחנו לגביו. הוא אינו בדיוק היצור העדין, החף מכל אכזריות וגחמה, כפי שהוא מצטייר בעינינו. הוא לא בדיוק יצור מלאכי. לפעמים, מתגלה בו צד אפל של אלימות ויצריות גסה. למעשה, אנשים רבים הותקפו על ידי דולפינים. עם זאת, הם מגלים תכופות קרבה לאדם ויחסי ידידות נוצרים ביניהם על בסיס אישי.

אכן, דומה דולפין לאדם, לא רק באיכויות הגבוהות שלו אלא גם במשיכה שלו למעשי קונדס פראיים, רצחנות ואונס, כאשר הוא פצוע, מתוסכל או מאוד מגורה. יחד עם זאת, החיבה הגדולה שלנו אליו אינה מקרית. אנו חשים בשלמות האפשרית שלו, ממש כפי שאנו חשים בשלמות האפשרית של עצמנו. כך, הוא משמש לנו מעין תזכורת לפוטנציאל האנושי הגנוז – כמו כל חד-קרן אגדי וכל מאסטר נאור הבא ממסורת עתיקה של אהבה, חסד וחמלה מקפת-כל.

12. חיוך הדולפין – לדולפין המצוי יש פרצוף שכמו ניחן בחיוך ממזרי תמידי מאוזן לאוזן. כמעט שאי אפשר לנו לצייר אותו בפרצוף אחר, עצוב. הקול שלו נשמע לנו כמו צחקוק שובב בתדר גבוה, איתות צליל המצפין מידע כמו סימני מורס מואצים. דומה, יש כאן חיבור יפה של הדמות עם המסר – פנים קונדסיות להפליא, שההיתול שלהם מסתיר תעלומה זוהרת, בדיחה קוסמית, שאין לנו עדיין יכולת להשיגה.

13. לראות בצלילים – צליל הנקישה הגבוה של הדולפין שייך לסונר משוכלל שמאפשר לו "לראות" באמצעות תהודת קול. ממש כמו העטלף, הדולפין מסוגל לראות בחושך או במים עכורים. במקום להשתמש באור הוא משתמש בצליל. הצליל שהוא פולט  נתקל בעצמים וחוזר אליו, נקלט באיבר מיוחד בראשו אשר מסוגל להפיק ממנו מיפוי מדויק של הסביבה. הדולפין מסוגל להשתמש בצליל זה גם כנשק. הוא יכול לכוונו אל דגים כמו היה "זעקה של סמוראי", להמם אותם וכך, ללכוד אותם ללא קושי.

14. שפה של צחקוקים - האם יש לדולפין שפה? מחקרים מנסים לקשר בין הקולות שדולפינים משמיעים – נקישות, צויחות, צפצופים – להתנהגותם, מתוך תקווה להתחיל לפענח את שפתם. האם הצחקוקים גבוהי התדר שלו הם סוג של מלים ומשפטים המאפשרים העברת מידע כמו השפה האנושית?

המחקר המדעי על שפת הדולפין עדיין בחיתוליו. כפי הנראה, יש לו יכולת יוצאת דופן להבין את שפת האדם כצופן של סימנים מופשטים המתייחסים לעצמים, פעולות, מרחב וזמן. הוא מסוגל ללמוד אפילו דקויות של תחביר.

כאשר בודקים את התדר של הקולות האלו מתגלה שהם מורכבים מאוד וחלקם אף אינו נשמע לאוזן אדם. דומה, שהדולפינים דוחסים בקול יחידות מידע רבות. משמע, תהליכי העיבוד שלהם מהירים ומורכבים. השפה שלהם מורכבת לא רק מקולות אלא גם ממחוות גוף וממגע, ממש כמו שלנו.

אישית, יש לי רושם שהדולפין מבין את השפה האנושית ברמה גבוהה לאין ערוך מכפי שאנו מבינים את שפתו.

14ב. כימיה, סימול וטלפתיה – דולפינים נראים כמשתפי פעולה ומתכננים אותה מראש ביניהם בין כאשר הם יוזמים יחד מופע להטוטים של קפיצות מתוך המים ודילוג דרך חישוקים ובין כאשר הם תוקפים יחד להקת דגים בים הפתוח. הם יצורים חברתיים מאוד ואוהבים להשתשע יחד.

הלהקה חשובה וחיונית לקיומו של הדולפין. הבסיס לחיי צוותא בכל רמת תודעה הוא תקשורת. גם במושבת חיידקים קיימת תקשורת בין חיידק אחד לשני,  אך היא מתבצעת כפי הנראה רק בדרך כימית ישירה. השפה שלנו נולדה מכושר הפשטה וסימול. הרובד הפיסי של השפה, בין אם מדובר בצליל קול או בסימנים על נייר, הוא רק גופה של השפה. נשמת השפה היא המשמעות שאנו מקנים לסימנים הפיסיים. אם אכן יש לדולפין אינטלגינציה גבוהה, המשתווה בהיבטים מסוימים לאינטלגינציה האנושית ואולי אפילו עולה עליה, יש להניח שיש לו גם שפה סימלית, כזו או אחרת. בכל מקרה, השפה המתאימה ביותר לתקשר עם כל נברא היא שפה אוניברסלית – הטלפתיה – מגע ישיר של נפש בנפש.

15. אנרגיית המשחק – יותר מכל מזוהה הדולפין עם אנרגיית המשחק. הוא מקושר באופן ישיר עם הארכיטיפ של הילד הפנימי. מה שמדריך אותו בכל פעולותיו הוא העונג המיידי. הוא מלמד אותנו את סוד ההרמוניה: ככל שהפעולה שלנו היא אותנטית, חופשיה ויצירתית יותר, כך העונג שלנו גדל. כאשר חווים חסימה כלשהי בשטף העונג, אנו יודעים שמשהו אינו מדויק בחיבור שלנו. אם היינו קשובים, היינו שמים לב שמשהו קוטע את הזרימה השוטפת של אנרגיית החיות. זה יכול להיות משהו קטן, מעין צרימה עמומה שנבלעת במוסיקה ובכל זאת, מעוררת מתח כלשהו, תת-הכרתי.

בדרך כלל, אנו מנסים להמשיך כמו כלום לא קרה. תכופות, זה עוזר וההפרעה מפסיקה מעצמה. אך יש פעמים שהתעלמות זו מאפשרת למתח להצטבר במחתרת. אנו מתחילים להעמיד פנים ויוצרים פער הולך וגדל בין התחושה הפנימית לבין ההתנהגות החיצונית שלנו. בנקודה כלשהי, פער זה נעשה גדול מדי ונוצר קיטוע של ממש בנפש, מעין פיצול אישיות ברמה כלשהי. הילד הפנימי הופך להיות ילד מוכה והדולפין שלנו נלכד ברשת של מבוכה קיומית, תסכול וסבל.

16. הזמנה לשחק באוקינוס החיים - הדולפין שלנו מזמין אותנו לשחק איתו במים הכחולים של אוקינוס החיים. הוא דוחק בנו קלות בחוטמו להיכנס למים עמוקים יותר ללא חשש, להנות מהמגע הערום של הרטיבות הענוגה בגופנו, מזיע הגלים ומתיקות פיזוזי השמש המרצדים בכל, מהנשימה הרעננה.

17. מתנה מהאינסוף – "החיים אינם חובה," אומר לנו הדולפין, "הם עונג, הם הרפתקה, הם מסע מלהיב ומרגש אל הבלתי נודע, הם משחק. אל תתייחסו אליהם בכובד ראש גמלוני. היו גמישים כמים הלובשים ופושטים צורה בכל רגע. היו שובבים. צללו פנימה לעומק ועלו משם בכח כדי לזנק אל האוויר הפתוח בהיפוך פרוע. תאמו את תנועותיכם עם האחרים סביבכם – לא כמו פלוגת סער אלא כמו להקת מחול חופשי – ללא אילוף וכפייה, ללא מנצחים ומפסידים, רק מתוך השמחה של המפגש. החיים הם מתנה מהאינסוף. הם הוענקו לכם ללא מניע של רווח, רק מתוך חמדת האהבה. אין לאהבה לבקש לעצמה דבר מלבד להימסר באותו אופן, כמתת".

18. כדי להעצים את האהבה יש לחלוק אותה עם הכל – "שכחתם עד כמה פשוטים הם החיים, שכחתם שכל הצרכים שלכם יענו כאשר אתם מאמינים בחסד החינם של הבריאה. שכחתם את כל האהבה הטמונה בישותכם. אהבה זו אינה מיועדת רק לשותפי לב או למשפחה הביולוגית שלכם – היא מיועדת לכל מי שנמצא יחד אתכם בעולם הזה. האהבה היא נוזלית ונעה בחופשיות כמונו; היא אינה נעולה וחתומה בקופסה על מדף, ממתינה ליום שתזדקקו לה. כדי להעצימה – יש לחלוק אותה עם הכל!"[2]

19. זעקת 'הצילו' – הדולפינים צועקים אלינו לעזרה, כמו חיות רבות אחרות. הם יודעים שלמרות האומץ, החיוניות והאצילות שלהם הם אינם מסוגלים לשרוד את כל מה שאנו מעוללים למעגל החיים. לא, הם על סף הכחדה, כמו רבבות זני חיים אחרים על פני הפלנטה. הם מביטים פקוחי עין בפני המוות המשונה שגזרנו עליהם – ברשתות דיג, רעלים כימיים, התחממות גלובלית וקרינה רדיואקטיבית – וקוראים לנו להתעורר. חלקם זועמים על המין האנושי אך הרוב מאמינים שהמין האנושי ימצא את דרכו לעידן חדש, נאור יותר, אחרי שילמד למזג את הטכנולוגיה המודרנית שלו עם מעגלי הטבע העתיקים.

20. הסתלקות למימדים גבוהים – רבים מהדולפינים נופלים כיום קורבן לזיהום הימים והם מרבים להילכד ברשתות דיג גדולות ומתים במאות ואלפים. אין אלו רק תאונות, אלו הן התאבדויות המוניות. הם עוזבים כעת את הפלנטה בהמוניהם מכיוון שאיכות החיים באוקינוסים הפכה כמעט בלתי נסבלת עבורם. הם מתעלים לממדים גבוהים יותר ומשם ממשיכים ללוות את התפתחותו של המין האנושי ולעקוב אחר עתידה של גאיה. הם לא שומרים טינה לאדם. הם מבינים שדרגת התודעה שלו כמעט ומחייבת את המשגים הקטלניים שלו.

21. אנוכיות נאורה – בורות היא שורש האנוכיות והאכזריות. בורות היא חמדנית מטבעה ומוכנה להמיט מצוקה אנושה על אחרים לצורך שלה. למעשה, הכל נתפס לה ככלי שרת לסיפוקה האישי. בורות היא חמסנית. היא יודעת לקחת אך מתקשה להבין שעליה גם להחזיר. כך היא הורסת את המחזוריות הטבעית. כאדם אינטליגנטי, בריא בנפשו, אתה מבין שעליך להחזיר לטבע את כל מה שנטלת ממנו, כדי לאפשר למעגל החיים והשפע להמשיך. לאמיתו, אפילו מתוך אנוכיות ואהבה עצמית גרידא אתה מבין שעליך לדאוג לשלום זולתך  – כי הכל חוזר אליך! אם אתה פוגע באדמה, ביצורים אחרים, אתה פוגע בסופו של דבר בעצמך.

אפילו אם אתה דואג רק לעצמך הדבר מחייב אותך לטפח את ההרמוניה בין כל היצורים החיים – את שלמות המארג כולו. על אחת כמה וכמה אם אתה בא מאהבה, מתוך הבנה עמוקה יותר - שהכל זה אתה!

22. בתוך השלם המחיצות הן אשליה – התודעה האוניברסלית או השדה הקוונטי של התודעה המאוחדת, מסומלת לפעמים כאוקינוס או כחלל אינסופי. כל מרחב הים או מרחב החלל הוא אחד – המחיצות הן אשלייתיות. עבור דג, הים הוא אחד. עבור ציפור, חלל האוויר הוא אחד. היוגים אומרים שהחלל שבתוך הכד והחלל שמחוץ לכד הוא אותו חלל עצמו. לאמור, כל הפרדה היא רק עבור התודעה שלנו, העושה אבחנה בין חוץ לפנים, בין כאן לשם, בין אני לאתה. למרות שבמישור היחסי אבחנות אלו חשובות לעיצוב הזהות האישית של הדברים, הנה, במישור גבוה יותר, האינדיודואליות היא חלק בלתי נפרד מהשלם וכל פרודה ביקום ההולוגרפי  מכילה בדיוקן זוטא את היקום כולו.

הדולפין יודע סוד זה בחוש. יותר מכך, הוא חי סוד זה ומגלם אותו בכל תנועה ומחשבה. הוא יודע שהוא שייך לאחדות. האחדות אינה מוחקת את הזהות האישית אך היא מאפשרת לה להתרחב עד אינסוף ולפעול בהרמוניה עם כל השאר.

בספרו המפורסם ביותר של סטניסלב לם, 'סולריס', מתאר סופר גאון זה כוכב המכוסה כולו אוקינוס. זהו ים רחב ורוטט המגלם תודעת-על מסוג כלשהי, המסוגלת ליצור לא רק דימויי מחשבה מוחשיים, היא מסוגלת ליצור ממש חומר. ללא אירוניה עצמית, אוקינוס זה הוא אכן ממשי וכולנו דגים ודולפינים השטים בתוכו, יוצרים יחד איתו עולמות אינספור.

23. לחיות בלי אויבים – בתוך שדה התודעה המאוחד אין הזולת אלא היבט חלקי של העצמי, ביטוי יחודי אחד בין כל שאר אינספור הביטויים. אפשר גם לומר בפשטות שכל הנבראים שייכים לאותה משפחה והם אחים, צאצאיהם של אותו מקור אינסופי של חיים. הדולפין יודע זאת בחוש ולכן הוא אינו מסתכל לעולם על הזולת כעל אויב. אין לו אויבים. יש לו רק קרובי משפחה.

24. משפחה ללא סודות – בעידן החדש אין יותר סודות, אין טובים ורעים, אין גאונים וכסילים. כל זה היה שייך לעבר. היום כולם בתחתונים של כולם, כולם יודעים הכל על כולם. העולם הפך לכפר גלובלי. הדמוקרטיה ניצחה ואף אחד לא יותר מאחרים. אנשים נחשפים בעוצמות ובחולשות שלהם. צהובונים ממלאים את העולם, מדורי פנאי ובידור, העשירים והמפורסמים הם כוכבי כוכב הלכת הזה. ובכן, צריך ללמוד מההצלחה הזו. יש לה שורשים עמוקים ברוח. אנשים מחפשים אחרי חוויות שיא, אחרי חיים של שפע, הם חשים שהם שייכים לעולם והעולם שייך להם.

אולי החוויה היפה ביותר שעולה מכל זה היא סוג של משפחתיות. החידוש החיוני ביותר לתקופה שלנו, שלא הכל נשאר במשפחה, שאין יותר סודות. משפחה ללא סודות – זה כל הסוד של התקופה המודרנית. הסודות הרעילו את הדורות הקודמים. דברים רבים מדי התנהלו מאחורי מסך ורעלה, מאחורי הקלעים, במשחק כוחות, בקנוניה, בשקרים. עובדות סולפו בחוצפה מחפירה כדי לשרת את אדוני המשחק. היום יש חוצפה חדשה. החוצפה היפה לה מאוד לתקופה הזו, חוצפה משחררת, נועדה קודם כל לחשוף בגלוי את כל הסודות, לפרוק את הרעל הזה שצברו הדורות הקודמים. לא תמיד זה קל, אבל בסופו של דבר, אתה חש קליל יותר, חופשי יותר, כמו פרקת מעל לבך סלע כבד.

25. המשפחה הגלובלית – פתאום, המין האנושי הוא משפחה אחת גדולה. כן, לא רק כפר גלובלי אלא בפשטות משפחה גלובלית. לא תמיד זו המשפחה הכי שפויה, אבל לפחות אתה יודע שאתה חלק ממנה, שאתה בן למשפחה הזו, ויהיה מה שיהיה. מבחינות רבות, אתה יכול להיות גאה בה, גאה בכך שאתה נמנה עליה. קשר הדם הזה נעשה מוחשי יותר מיום ליום, ככל שהאנשים מכירים טוב יותר זה את זה מעבר למסך של תרבויות ושפות. פתאום, כולם מתגלים באנושיות שלהם, למרות כל ההבדלים המנטליים. הפערים בין בני אדם ברחבי העולם מתגלים כקטנים בהרבה מכפי שחשבת, כאשר ידעת עליהם כה מעט, בעיקר מדעות קדומות שאמצת שלא מדעת.

26. מוצא הדולפין – על פי הדוגון, האלים שהגיעו מכוכב סיריוס היו דמויי דולפין או שהפכו במהלך שהותם על כדור הארץ לדולפינים. משמע, הדולפין מקורו בזן דמוי אדם מכוכב אחר.

חז"ל אמרו שכנגד כל יצור בים יש יצור דומה לו ביבשה. וכנגד הדולפין – האדם! הם אפילו חשבו שאפשר לזווג בין המינים ולקבל צאצאים בריאים שכן, הפער בין רעיון מאגי לעובדה ממשית היה עדיין מעורפל. מוזר למדי, אך המבנה האנטומי של הדולפין אמנם דומה לאדם.

27. פחד או אהבה – כמעט תמיד, זו הברירה היחידה. הפחד מתעורר כנגד אפשרות הרוע הטמון באנשים, ביצורים אחרים, האפשרות להיפגע מהם. הפחד חוסם את האהבה. כל אימת שאתה מעלה בדעתך אפשרות להיפגע עולה פחד ואינסטינקט של הגנה עצמית נכנס לפעולה. האינסטינקט הזה עובד אכן על "התקף או ברח". כך אי אפשר להכיר את השני ואי אפשר להתיידד איתו, שלא לדבר על לאהוב אותו. המירב שאפשר הוא לאהוב אותו מרחוק.

כל זמן שאתה פוחד לא תוכל לאהוב, פשוט שזה כך. במקרים רבים, הפחד  עשוי להיות מוצדק אבל אם הוא מחלחל לכל פינה בנפש, אם הוא אוטם את עצמו לעולם באופן כללי, הוא הופך ממגן לסוהר. אם נלכדת בפחד, אתה נוטה לשמור על עצמך בתוך בועה, רחוק מהעולם. עשה מאמץ להניח את הפחד בצד ונסה לראות איך היית פועל ומתחבר אל העולם ללא פחד.

28. אחוות כל חי - תאר לעצמך שיש לך כוח להגן על עצמך ואתה יכול לגשת לכל התנסות ללא חשש, ללא בזבוז אנרגיה על הגנה עצמית, ללא שריון, מתוך פתיחות. חשוב על מישהו כמו סטיב[3], האוסטרלי האגדי, שחי כל ימיו בקרבה לבעלי חיים המסוכנים ביותר בעולם ולימד את העולם איך לאהוב אותם ולהתייחס אליהם בכבוד. הוא אמנם מת מידי אחד מהם, דג טריגון קטלני שדקר אותו בחזהו והרעילו. כפי הנראה, במים לא הצליח להגיב באותה זריזות מדהימה שבה פעל ביבשה. אך המורשת שלו תמשיך לחיות. האיש היה מורה דגול והוא עשה די והותר להישאר בלבבות לתקופה מאוד ארוכה.

נסה לדמיין שאתה משתעשע עם דולפינים ויצורים אחרים כמו אותו סטיב, ללא כל פחד. תן לעצמך לחוות את הקשר איתם ועם בעלי חיים אחרים. לפחות בדמיון, הגשם את האהבה שאתה מכיר עמוק בלבך, אחוות כל חי הנובעת מאותו לב שהוא נשמת כל חי.

29. ראה את עצמך משתובב בדמיון עם דולפין תינוק, מתוק ומשעשע להפליא. בכלל, דרך להתגבר על הפחד היא לראות את השני במצב שבו הוא מתנהג בנעימות הכי גדולה ולא מסוכן. לראותו כתינוק או ילד קטן היא דרך טובה לעשות זאת. זה מיד מעורר בנו אינסטיניקטים של קרבה וחיבה ללא תנאי. אם אנשים היו לומדים להעביר חלק מהאהבה שהם חשים לילדיהם אל בני אדם ויצורים אחרים בעולם הם היו הופכים להיות קדושים אמיתיים.

30. כאן ערס האנושות, במים, במי האוקינוס ובמי השיליה. אנו אכן יצורים שבאו מן המים. בעולם המים אנו נפגשים עם תת ההכרה, עם המעמקים שלנו, מתמזגים באלמנט של הרגש ההיולי ביותר, הקרוב ביותר למקור האור. ראשית העולם הזה במים. תאלס, הפילוסוף הראשון,  הפך את התחושה האוקיינית הזו ליסוד הבסיסי של הבריאה, באומרו, "הכל מים".

כל אימת שאנו רוצים לחזור למקור, להיוליות, לעובריות שלנו, אנו חוזרים אל המים. כל אימת שאנו רוצים לשמוח שמחה שאין לה גבול על עצם היותנו, אנו חוזרים אל המים. המים הם היסוד המפרה, הראשוני, הקדמון ביותר. למעשה, כל ארבעת היסודות הם ראשונים, אך המים הם התווך שבתוכו מומסים כל היסודות האחרים. הם מכילים את האוויר, האש והאדמה ללא כל הפרדה. ללא כח ההמסה הזה, ההכלה המוחלטת הזו, לא היה למים את הכח המפרה, את כח החיים המיוחד שלהם. היכן שיש מים יש חיים. זכור זאת.

31. "אני מאושר על עצם התנועה," אומר הדולפין, "על עצם הקיום, על הסוד בתוך סוד האצור במים, בכל. סוד שאין צורך לפענח אותו - יש צורך רק להתמסר אליו.

32. "מכיוון שאנו רגשיים, יצריים, אנו מבטאים בחופשיות את המיניות שלנו ללא כל בושה ועכבות. מוזר בעינינו לכבול את האנרגיה המופלאה הזו במעצורים של שיפוטיות גסה. החוק העליון של המין הוא העונג הבא מעצמו, שאין להפריעו בהיסח הדעת ואין לפגוע בו על ידי אניסה של הזולת או של עצמך".

33. "האנרגיה הזורמת בתוכנו אינה שלנו, היא שייכת ל"רשת", לשבכה הקוסמית, מרקם הפראנה של היקום כולו. אנו רק מוליכי-העל שלה. שיפוטיות חוסמת אותה, פחד חוסם אותה. לכן, אנו משתדלים לא ליצור "קצר" על ידי התנגדות כלשהי, להניח לשטף הצ'י זרימה חופשית בתוך לבנו וגופנו. אנו משתדלים להכיל את כל הרגשות, בין אם הם מענגים ובין אם הם מכאיבים. עליך להיות מעבר למשיכה ודחיה כדי להישאר ב'רצף הגדול' ולא ליצור הפרדה בתוך האחדות העלאית הזו, שהיא פשוטה לגמרי ומופלאה בתכלית.

משום כך, אנו כה קלילים, איננו חוסמים דבר, ממש כמו ילדים קטנים. משום כך, אנו שמחים רוב הזמן, שהרי העצב הוא רק ביטוי לחיכוך פנימי, מעצור בזרימה השוטפת. אתם יכולים להיות כמונו, שהרי במהות, כולנו אחד. אנו חשים חוסן הבא מן הזוהר הפנימי – זהרא עלאה של אדם קדמון, קרן העולמות, אליה שייכים שני המינים שלנו, וכמעט כל שאר היצורים על הפלנטה".

34. שורש כל חולי בקיטוע של הזרימה. כל אי-הסכמה למה שקורה ברגע זה יוצר שיבוש כלשהו בשטף. דרושה תשומת לב עדינה, האזנה מלאה, אל הגוף ואל הנפש. בדרך זו, אתה מבחין בצרימה כלשהי בתנודה הפנימית, במתח שהוא הפער בין מה שקורה לבין מה שהיית רוצה שיקרה. אתה מחזיק בהכרה שני דימויים שונים על הרגע הזה, שיחדיו יוצרים דיסהרמוניה, מעין דיסונס-קוגניטיבי. הפער ביניהם הוא המתח הקיומי שלך שהוא סכר החוסם את שטף האנרגיה הטבעי בגופך ומחולל את כל המחלות כתסמונת של אי הסכמה.

35. אנו שטים/מרחפים בתוך הים הגדול, נטול הגבולות כמו ציפורים בחלל האויר. אנו התוכים הססגוניים של ג'ונגל המצולות. אנו האינטליגנטיים והשובבים ביצורי הים. אנו שוכני המים הנועזים, המקדישים את חייהם להרפתקאות בזמן החלום. ההכרה הצלולה מפלגת בין כאן ושם שהרי מתפקידה הוא לשרת את הגוף הפיסי. אבל החלום הצלול מאפשר לנשמה שלנו להתעופף אל תוך מימדים שבו לזמן ולחלל כמעט ואין משמעות. הכל מתחולל כאן ועכשיו, בכל נקודה ונקודה. זמן החלום הוא השער ליקום ההולוגרפי וכאן אנו משוטטים באין מפריע מתוך חדווה גדולה. בהקיץ, החופש הזה מתבטא ביצר המשובה שלנו, שאינו יודע גבול. אנו מכירים את מתיקות ההוויה בכל איבר ותא של גופנו.

36. אנו באנו לעגן על האדמה את התדר הזך של המשובה הילדותית, להדריך כל חי אל מקור השמחה הזה, שהוא שורש ההוויה כולה. נשמות רבות ששכחו את הצהלה הפנימית הזו באות אלינו בחלום ואנו מושכים אותן אל המחול שלנו, שאינו יודע פחד. המפגשים האלו מאפשרים לנו להתוודע לאחינו ואחיותינו על האדמה ובאוויר, במפלסי מציאות שונים ומשונים. אנו מלמדים אותם להתמסר רק לאיתותי העונג חסרי הרסן, שאין להם שום תכלית מחוצה להם – שיעדם הוא האושר העליון עצמו – אננדה.

37. כולנו רסיסיו וחלקיקיו של הבורא הראשוני, ריבון הכל, המקרין את העולמות כולם מתוך לבו. כולנו מיתרי שירו הזעירים, הזוהרים באור אלמותי. הוא העניק לכל אחד מאיתנו די חופש ליצור את עצמנו בדיוקן חד פעמי, בלתי נשנה, שכן היחודיות והמקוריות של כל אחד הוא משוש לבו הגדול ביותר. הוא, הממציא הנועז ביותר, טמן בכל נברא את כח ההמצאה שלו למען יצור פרצוף אישי, המדבר בשפה משלו. רק כך יכול הנברא להפוך שותף עם בוראו במעשי בראשית חדשים, בכל יום ובכל שעה.

---

[1] . הספר המציג גישה מהפכנית זו למוצא המין האנושי – תיאוריית קוף האדם האקוואטי – הוא 'צלקות האבולוציה' מאת איליין מורגן.

[2] . סעיף 18 הוא תרגום חופשי לקטע מתוך תקשור באנגלית הנקרא 'מקדש הדולפינים' מאת ג'יליאן מקבת לאותון. התקשור מופיע במלואו בתרגומה של סמדר ברגמן באתר 'אהבה'.

[3] . סטיבן רוברט ארווין (1962–2006) - התפרסם בעולם בזכות סדרת טלוויזיה שהנחה על חיי הבר בטבע בשם "צייד התנינים". הוא עצמו היה מעין ילד פרא, טרזן מודרני, שידע להתקרב ללא כל פחד אל החיות המסוכנות ביותר בעולם, ביניהם תנינים מטילי אימה ונחשים ארסיים וקטלניים. האיש לימד סוג חדש של אהבה לכל היצורים, כולל אלו שנחשבו ל"טורפים אכזריים". ההתפעלות שלו מכל יצור חי לא ידעה גבול והוא הדביק בה אחרים, מילדים ועד חוקרי טבע מלומדים. בעיני, הוא היה שאמאן טבע גדול, שלימד אותנו איך מן הראוי לאהוב את כל היצורים החיים, כולל את המסוכנים ביותר, במקום לראותם רק דרך משקפי הפחד שלנו ולהתייחס אליהם כמו היו שליחי שטן.